Menu

פיתוח כישורים חברתיים

פלייבק לילדים ונוער עם קשיים חברתיים, וילדים מחוננים.

כאמא לילד מחונן, בוגר התוכנית באורנים. אני מלווה את האוצר הנדיר הזה ומבינה יותר ויותר עד כמה מורכב להסתובב בעולם הזה עם מוח שעובד אחרת. ודאי בגילאים מוקדמים אבל גם כאנשים בוגרים, ניסיוני בתחום הנחיית התיאטרון למבוגרים מראה שה”ילדים” האלה, גם כשהם גדלים, נמנעים מעבודות שיש מגע אינטנסיבי עם בני אדם ויחד עם זאת, מלאים בצורך במגע אנושי למרות שאין להם מושג איך להתנהל בתוכו.

העיסוק בפלייבק מפתח כישורים חברתיים ומחדד אמפתיה והתבוננות על איך אני נתפס על ידי האחר.

בפלייבק אנחנו מספרים סיפור ומקבלים עליו שיקופים תיאטרליים מהקבוצה. כך שאנחנו מביאים את הסיפור אבל גם זוכים לראות איך הוא נופל על האזניים והמערך הרגשי של שאר המשתתפים. אחר כך יש שלב של שרינג, בו אני מגלה איפה הסיפור שלי פגש את שאר המשתתפים ואלו סיפורים נושקים יש להם לספר. אני מגלה שאני לא לבד. שחוויית החיים שלי והכאבים שלי הם לא נדירים כמו שחשבתי. אני זוכה בתמיכה, הזדהות ואמפתיה.
כשמישהו אחר מספר סיפור, אני מחדד את ההקשבה האמפתית, אני יוצא מה”אני” לטובת הקשבה נקייה ואיתור הליבה של הסיפור שלו. אני משתמש בעולם הרגשי שלי ובהשלכות הטבעיות ובמנגנון ההזדהות כדי לתת לו מתנה מדוייקת בצורת שיקוף תיאטרלי. אחר כך אני שומע מה הוא קיבל מהשיקוף, מה הוא ראה בו. ובתהליך עיבוד מונחה, מבין איך אני “עובר מסך”, האם הרעיון שלי הובן, האם מה שהיה לי בראש בא לידי ביטוי על הבמה. ובעצם זוכה למעבדה חברתית נדירה של שיקופים והשתקפויות מודעות ומונחות.
העבודה בפלייבק היא קולית תנועתית ומילולית והחשיבה היא חשיבה דימויית פרועה ואסוציאטיבית. מנסיוני, דווקא אנשים מבריקים ולא שגרתיים הם השחקנים הבולטים בשטח הפלייבק ופחות השחקנים בעלי הכישרון להיכנס ולצאת מדמויות ומצבים ו”למחוק” את עצמם לטובת הדמות.