Menu

  • 4th Jul 13

    פרשת מסעי, בגילגול הזה.

    פרשת מסעי היא אחת הפרשות המשעממות. זו היתה פרשת השבוע של הבן שלי, איתן. רצף של 42 התחנות של בני ישראל במדבר. ויסעו ויחנו ויסעו ויחנו וכו וכו… אני נוסעת בזיכרוני אל בר המצווה שלו, שנה אחרי הגירושין בדיוק. שבת שלימה, משפחה דתית עניפה, אגף שלם שלא מדבר אתי כי התגרשתי מהבן שלהם (יקים, הם יהודים קתולים,...

  • 28th Jun 13

    פרשת “פנחס” – על קווים, פרשות ומים

    לאחרונה יצא לי לשוחח עם המורה שלי לתושב”ע מהאולפנה. בווידוי מרגש סיפרתי לו שהחומר היחיד שאני זוכרת מהתיכון (מלבד תהליכי היווצרותם של מכתשים) זה החומר שלמדתי אצלו. הוא מאוד התרגש. כמובן שלא התאפקתי והסברתי, שהשקעתי בהפנמת ההלכות והכרתן לעומק, כדי שאדע איפה אפשר לעגל פינות. הוא, איש חרדי, שנייה לפני פנסיה, ענה: “נו טוב, משלא לשמה יבוא...

  • 21st Jun 13

    פרשת השבוע: בלק. מילים.

    שבוע הספר העברי. געגועים לסבא. נזכרת בירידי הענק של הילדות, כשאני סוקרת באכזבה את הדוכן המוזל של סטימצקי. אולי זה הזמן היחיד שאני רק מתגעגעת. בימים אחרים, הגעגוע מתערבב לי בפחד וכיווץ וכמובן באהבה והערצה כי סבא שלי היה איש ענק עם קול נמוך ורותח, ידען ומרתק דורש כועס ומתעקש. אבל בשבוע הספר, בין הדוכנים, הוא היה...

  • 14th Jun 13

    פרשת חקת: מילד למתבגר

    כמעט שלושה חומשים אני מסתובבת עם בני ישראל במדבר במעגלים, מהרמקולים של ענני הכבוד אנחנו שומעים את דיגדיגדוג בלופ, רק כדי לא לשמוע שוב את השאלה “עוד כמה זמן מגיעים?” מתמודדת עם ה”איכס על אוכל” שלהם, עם געגועיהם הלא רציונליים לסיר הבשר למרות שמה שהם ערבבו במצרים היה בעיקר טיט, ולאורך כל הדרך, הם לא מפסיקים לבכות...

  • 7th Jun 13

    פרשת השבוע: קורח. מי משווה?

    הבוקר איתן שלי ציטט את הנתון המזעזע ש60% מהזוגות הנישאים מתגרשים בסוף ואמר “יופי, אמא, ואתם תרמתם לסטטיסטיקה הזו”. אבל המחשבה שהכתה בי היא שהאחוז הגבוה הזה מפקיע את הבאסה של הגירושין, אם זה נורמטיבי זו כבר לא טרגדיה. כי לאן שלא מסתכלים זו המציאות. פרשת השבוע היא פרשה בה לראשונה קוראים תיגר על משה ואהרון. קורח...

  • 31st May 13

    שלח לך – מי המרגל האמיתי בפרשה?

    בשבת האחרונה בילינו יחד שני מבוגרים וששה ילדים, חמישה מתוכם בנים, ארבעה בני ענק אירופאיים שנולדו ארבע קילו ליחידה, ומאז לא הפסיקו לאכול ולגדול, לצד שני המתולתלים הדקים דוגמי המזון של בן זוגי. ברגעי החסד של השקט שבין שש וחצי בבוקר לשבע, התחלנו לעבד את חוויית ערב השבת שרשמיה עוד המשיכו לצלצל באוזנינו דקות ארוכות אחרי שהלוחמים...

  • 24th May 13

    פרשת בהעלותך – אם לא תאכל יבוא שוטר

    בבית הגדול בו גרנו כמשפחה היה לי אי, אי מטבחי מכוסה שיש, שם התנהלו חיי, עליו נשפכה אהבתי ובדידותי, חדוות היצירה והאירוח. המעבר לבית הקטן החד הורי עם המטבחון והארונות הגמדיים, הכניס אותי לבית בובות שלא השאיר מקום לעוד אנשים מלבדנו. הארונות הקטנים הכילו מספר צלחות כמספר בני הבית, השולחנצ’יק הנפתח הכיל מלוא גדלו אותנו ואולי אורח...

  • 17th May 13

    משא – מחשבות על הורות

    זיכרון ילדות: אני בסלון יושבת מכווצת אחרי שבילגנתי או חירפנתי או החרבתי, ואמא במטבח אגב קיצוץ בצל או שטיפת סיר או דפיקת שניצלים ממלמלת בקול את כל הכעסים שלה, כאילו לעצמה, אבל בקול. שאני אשמע היטב, עד כמה היא כמעט מתמוטטת, עד כמה היא לא יכולה יותר לשאת את כל זה. גם אני כמוה, מוצאת את עצמי...

  • 10th May 13

    פרשת השבוע: אש זרה

    אני זוכרת את היום בו הרגשתי שהורידו עלי את השאלטר. השמים נכבו והצבע שלהם חזר להיות כחול חלק, בלי נצוצות. תחושה איומה של גירוש מגן עדן. ספקות. אובדן דרך. הנסיקה למעלה בכל הכוח, המדיטציות, החזיונות, תחושה של אחיזה בחוטי המארג של היקום, שליטה עצומה, קירבה מרגשת אל הכוח הבורא שבי ואל אלוהי הרוחות. נטולת גוף ואדמה הוטחתי...

  • 3rd May 13

    האומץ לשמוט

    אז אחרי שאכלתי לעצמי את הראש וחסכונות ולפרקים גם את הלב, אני קוראת את הפרשה ומבינה שזה בדיוק מה שהייתי אמורה לעשות. לשבת על התשתית הבסיסית של הקיום שלי ולהיות מוזנת רק ממנה. אפילו אלוהים אמר: “והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה” “ובשנה השביעית שנת שבתון”, ככה כתוב בפרשה. לי לקח 20 שנה להעז ולצאת לשבתון. האמת שיצאתי לשבתון במטרות...

  • 26th Apr 13

    פרשת amour

      אינסוף כתבים ערומים לי במגירות ההארד דיסק ובכל זאת נמנעת מלפרסם, עוד מעכלת את ההחלטה להוציא בכל שבוע משהו מתוך כל זה החוצה. מנסה להרגיע את עצמי במחשבה שגם התנ”ך חילק את עצמו איפשהו בימי הביניים לאחת לשבוע, אז אני מחזיקה לו בעקב חזק חזק במטרה לצאת לאור. פרשת השבוע היא “עניין” מבחינתי, אני קוראת אותה כמו הורוסקופ,...