Menu

פרשת ראה. הברכה שבקלילות.

[אילת מלמד]

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם.וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל…וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח…וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם

אחרי טור מעורר הדים, חלקם לא קלים, מתיישבת שוב לכתוב. הרבה כאב התנקז לאזניי בשבוע הזה, גברי ונשי כאחד. ישבתי ושאלתי את עצמי האם יש משהו שנעלם מעיני. ניגשתי לאורים ותומים שלי לקבל תשובות, להורוסקופ שלי, לפרשת השבוע. שוב קיבלתי תשובה מדויקת. הפרשה היא פרשת “ראה”, והיא נפתחת בקללות וברכות.
כשעם ישראל יכנס לארץ, הדבר הראשון שהוא יעשה, זה לעמוד בין שני הרים, הר הקללה והר הברכה. כמה קרובים שני ההרים המנוגדים האלה, כמה קל להתבלבל ולבחור בהר הקללה, סטייה קטנה בדרך ואתה שם. ובכל זאת תמיד יש בחירה. אנחנו הבוראים והמעצבים של דרכינו, אם נבחר בדרך הברכה, נצא כולנו מבורכים.
9418205072_42a84ac739_nהמילה שעלתה בי מקריאת הכתובים היא “התמסרות”. אנחנו נאחזים בציפורניים בחפצים ואנשים, אנחנו מפחדים לאבד, ליפול, להישבר. איש לא מבטיח לנו חיי ברכה, אז אנחנו נאחזים במה שאפשר כדי לספר לעצמינו שאנחנו מוגנים. אין הגנה אמיתית בקיום הזה. הבריאות שלנו, הכוח שלנו, העתיד שלנו לא ברור. ממקום של חוסר ביטחון וחוויית חיים של שרידות אנחנו נאחזים חזק יותר. ממקום של אמונה חזקה ביקום ודרכיו המוזרות, ממקום שמבין שהכל זמני, אנחנו יכולים באמת להתמסר. לשחרר. לשמוט.
נושא שמיטת הכספים העולה בפרשה, מרתק. כל שש שנים עושים ריסטארט כלכלי. אם מישהו חייב לך כסף, בשנת השמיטה חובותיו מתבטלים. אחיך, לוחשת באזנך הפרשה. אחיך הוא. מזכירים לנו לא להיות נוגשים של רעינו ואחינו. כן, הוא חייב לך כסף אבל הוא רעך ואחיך, ויש אלוהים בחיי שניכם ואלוהים, כמו אבא של שניכם, מזכיר לך לדעת מתי להניח לדברים. הישמר לך, מזהירה התורה, שלא תימנע מלתת הלוואה לפני שנת השמיטה שמא לא יחזירו לך והחוב יתבטל בשמיטה. אלוהים מבטיח לך שיברך אותך ויפצה אותך אם תנהג כבנאדם ולא תתנהל ממקום של צרות עין וחרדה כלכלית.
די, אני מתנערת עכשיו מול המחשב. קצת קלילות, אני גוערת בעצמי, היה לך פעם חוש הומור. מאבקים הם קקה, מי בכלל רוצה להיות צודק כל הזמן, למדת לשמוט חרדות וכספים, ולהרוויח אותם חזרה (גם את החרדות וגם את הכספים), תתמסרי, תניחי, שחררי. מאבקים עושים קמטים בפנים ודאגה מקמטת את המצח. תתנו לי להיות טיפשה קצת. תמימה ואוהבת. שני דברים, אני יודעת מובילים את חיי ומצילים אותי ברגעים קשים, אמונה והומור.
אני באה מבית שאסור לדבר בו על כסף, כסף היא מילה גסה. כשבעלי לשעבר היה מדבר אתי על כסף הייתי מקבלת צמרמורות רעות וכיווץ בבטן ומיד הייתי שונאת אותו. ככה, תגובה קלינית. הוא סידר את החיים בטבלאות אקסל ואני בלגנתי אותם. חלוקת תפקידים שכזו. שנתיים אחרי הגירושין, שלחתי לו מייל בזנב מקופל. אני ,שהצעתי לו להתגרש ממני ולהתחתן עם האקסל, ביקשתי בנימוס, את הטבלה לניהול שוטף של הכנסות והוצאות כדי שאצליח להתארגן על עצמי. באותו המייל השבעתי אותו שאם אי פעם יזכיר את זה או אפילו יחייך כשהוא קורא את המייל, חיוך קטן לעצמו, אני אדע את זה ואעשה לו הפחדות בחלומות.
מרגיש לי נכון, לצרף את הניסיון הראשון שלי בכתיבת בלוג, שכתבתי פעם פעם, לפני שנה. שנייה אחרי שהתפוצץ עלי המנוע של הרכב ופתח רצף של שואות כלכליות מצטברות. הבן זוג שהיה לי אז הבין שקשה לי, ונעלם. בקיצור, היה ממש כייף. ממש. כאבי גדילה (בציצי כבר לא יהיו לי, אז לפחות בחשבון הבנק). מאז קניתי אקו מיקרה רעשנית וחסכונית בורדו עם מחמם תחת לחורף שמתאימה לי למשקפי השמש ולהנד-בג האופנתי. אוטואית ידנית, כי אני כוסית עם פוזה של ערס (וכי ככה יכולתי לקנות חדשה מהשכרה עם הלוואת בלון). זהו, משחררת את הטקסט הראשון שכתבתי בכאב מחויך כשפנטזתי על בלוג שיכריח אותי לכתוב על בסיס שבועי.
לפניכם:
נכתב באוקטובר 2012
סוף מאי 2010, אני יושבת על המרפסת הקסומה הצופה לעמק ולאגם הדייג הפסטוראלי, ואומרת לעצמי, את נמצאת לפני השנה הכלכלית הכי מפחידה בחייך, גירושין, ארבעה ילדים עלייך חצי שבוע, על כל הצרכים שלהם, ואת לא מפחדת. הכישרון הנרכש, להתגרש, פתח בפניי את האפשרות להתגרש מאינסוף דברים- מהפחד שלי מג’וקים ועכברים (כי למה מי יבוא אם אני אצעק?), מאימת הבנקים (אני שמה עקבים וליפסטיק לפני שאני הולכת לבנק), מהפחד לישון לבד, מרעמים וברקים, מחו”ל, מריק, מעומס…
על הבלקון, שוטפת את העיניים בשדות, את האוזניים בציפורים, ואת חיי בדבש, הזדכיתי על החרדה הכלכלית!
אתמול בערב, אחרי שנתיים וקצת, מצאתי את עצמי מתפרקת בבכי ומשוועת לגבר גדול וחכם שיאסוף אותי בידיים חזקות ויבטיח לי שהכל יהיה בסדר.
הכל התחיל כשסעיף תמוה בפירוט כרטיס האשראי שלי עיקצץ לי בעין סימן שאלה, איזו עסקה עשיתי בכלל ב12000 שקל, שאלתי את עצמי. ומה זה למען השם, פרעון תשלום עדיף, ומאיפה צצו כל ההלוואות גישור האלה… אחרי התעקשות והרבה דקות המתנה, הגעתי לפקיד מאנפף, שאם הייתי פוגשת בכל סיטואציה אחרת, נגיד ב”בליינד דייט” הייתי מאפסת במבט, פה היתה ידו על העליונה והוא הסביר לי שזכיתי להיות חלק מתכנית בה הכסף המזומן שאני מושכת בכרטיס במקום לרדת מהחשבון נצבר לי, בכל חודש באופן קבוע. הם גובים רק 750 שקלים, והשאר ממשיך וצובר ריביות והלוואות גישור.
“מה???” צרחתי בטלפון, “מי לעזאזל ביקש את התכנית הזו ואיך אני מוצאת את עצמי אחרי שנתיים שהכרטיס ברשותי (הכרטיס הראשון מהחשבון שפתחתי לבדי לבדי בעצמי בעצמי מיד אחרי הגירושין) חייבת לכם 12000 שקל ומה ההיגיון בתכנית ההזויה הזו שאתם מחליטים “להלוות” לי כסף בלי שביקשתי וגובים עליו ריביות מנופחות לפי ראות עיניכם?”
הוא, באדישות, הציע שכשיהיה לי הכסף פשוט אסגור את החוב ושבעצם אני אמורה להודות להם על זה שהם הלוו לי כסף כל החודשים האלה… היטלטלתי בין צורך חייתי להשמיד את האידיוט לבין תיעוב עצמי וייאוש על זה שמפלצת כזו תפחה לי בדפי פירוט האשראי בלי ששמתי לב כי אני אמנית ומתעסקת ברוח ובאנשים ובטוב. כי בלה לה לנד, שם אני מבקרת על בסיס יומי, אתה מאמין שאם סך הכל החשבון מאוזן אז הכל בסדר ושאם עושים מה שאוהבים אז הכל בא על מקומו מעצמו ושאם אני מתייקת את ערימות המסמכים בקלסר מרשים שכתוב עליו 2012 בטוש אדום עם חוצצים וניילונים והכל, זה הרבה מעל ומעבר למה שאני הייתי מסוגלת פעם ושזו התקדמות אדירה, והקטע של לקרוא לעומק את הטקסטים המתויקים עם המספרים והמילים הפחות מובנות זה מותרות השייכות לגברים חרדתיים.
אז לרגע אתמול, באמת רק לכמה דקות, התיישבתי על הרצפה במטבח, והתגעגעתי לגבר חרדתי עם רגליים יציבות על קרקע העולם, שיחבק אותי ויגיד לי שאני לא צריכה להעסיק את הראש הקטן והיפה שלי בשטויות האלה ושהוא פשוט יסדר את הכל.
שבת שלום
שפע, בריאות ואושר.
אילת.

השארת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>